החלטה בתיק מ"ת 4371-11-12

בפני בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליך המשפטי בתיק 4367-11-12.

עלפי כתב האישום בתיק הנ"ל, נהג המשיב ברכב ביום 12.11.12 וזאת על אף שמעולם לא קיבל רשיון נהיגה, ולמרות שלחובתו שתי פסילות מקבלת רשיון שהוטלו עליו על ידי בתי המשפט בשל עבירות קודמות. זאת ועוד, על פי עובדות כתב האישום כאשר הורו השוטרים למשיב לעצור, הוא לא ציית להוראה, נס עם רכבו מהמקום ופגע תוך כדי כך בשני כלי רכב שנסעו מולו.

סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו 1996 (להלן: "חוק המעצרים"), הוא הקובע את מסגרת הדיון בבקשה מעין זו.  לפי הוראות הסעיף ניתן להורות על מעצרו של נאשם, עד תום ההליך המשפטי נגדו מכמה עילות, אשר הרלוונטית לענייננו היא קיום חשש שהנאשם יסכן את בטחון הציבור אם לא ייעצר. עוד קובע הסעיף מספר סייגים אשר ראש וראשון להם הוא קיום ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב, וכן היעדר אפשרות "להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה".

קיומן של ראיות לכאורה:

בדיון שהתקיים בבקשה אתמול טען ב"כ המשיב כי המשיב כלל לא נהג ברכב, אלא שישב בו כנוסע לצד אשתו, אשר היא שנהגה. לפיכך, אין כל בסיס להאשמות נגדו.

המבקשת הגישה את חומר הראיות, הכולל סרטון קצר המתאר את נסיון עצירת הרכב. לאחר שצפיתי בסרט, קראתי את דוחות הפעולה של השוטרים ואת הודעותיהם של המשיב ואשתו, השתכנעתי כי כנגד המשיב ראיות טובות כנדרש בשלב זה של הדיון, אם לא למעלה מכך.

בסרט אכן לא ניתן להבחין בנהג הרכב, האם מדובר בגבר או אשה, אולם ברור כי השוטר מר בן-טל הגיע לרכב עצמו ואף פתח את דלת הנוסע, כך שיכול היה להבחין בבירור בזהות הנהג. כן עולה מהסרט כי הרכב נמלט מהמקום בנסיעה פראית, תוך הידחקות למעבר צר ופגיעה (קלה) בשני כלי רכב שהגיעו בנתיב הנגדי.

מצפייה בסרט אין ספק כי מדובר בנסיון בריחה של הנהג, ולא כטענת אשת המשיב במשטרה "לא עצרתי כי הייתה עליה קשה". אשת המשיב אף הכחישה כי פגעה ברכב כלשהו, אבל הוסיפה "אולי במראה ושלחתי אנשים מהמשפחה לדבר איתו". לשאלה האם היא מכירה את האדם שברכבו פגעה "במראה" היא השיבה בשלילה...

המשיב עצמו טען כי לא הבחין כלל בשוטר (אשר כאמור פתח את הדלת ליד המושב שם ישב לכאורה...) ולשאלה בעניין פגיעה ברכב אחר השיב כי "לא שמתי לב שקרה דבר כזה".

דברים אלה אינם סבירים ואינם מתיישבים עם ההתרשמות העולה מצפייה בסרט.

לעומת דברים אלה קיימים דוחות פעולה מפורטים של מספר שוטרים שהבחינו במשיב נוהג ברכב, כולל דוח הפעולה של השוטר בן- אשר כאמור פתח את דלת הנוסע והבחין בזהות הנהג והנוסע מטווח אפסי: "פתחתי את הדלת ובכיסא שליד הנהג ישבה בחורה שיער אדום כתום, חולצה שחורה וילדה בערך בת 3-4 ואמרתי "עצור משטרה" והיא אמרה לי "זוז זוז" והוא תוך כדי מפרפר עם הגלגלים ודוחף קדימה וראיתי בוודאות את הנהג שזה  הנדון שלנו על פי תמונה שהייתה איתי".

בהמשך דוח הפעולה כותב השוטר בן טל כי כאשר היה בחקירה אמרה לו אשת המשיב: "יש שם עליה חזקה רק ביקשתי ממנו שינהג עד סוף העליה... אני בחורה קשה לי לנהוג שם ובגלל זה ביקשתי מעלי לנהוג עד סוף העלייה".

סבורני אפוא, כאמור לעיל, כי קיימות כנגד המשיב ראיות טובות לכאורה כנדרש בשלב זה של הדיון.

שאלת המסוכנות:

אין חולק כי ככל שמדובר בעבירות תעבורה, לא ימהר בית המשפט להורות על מעצר של נאשם עד תום ההליכים נגדו. אולם במקרה שבפניי אין מדובר בעבירת תעבורה גרידא.

לחובת המשיב 9 הרשעות קודמות בבתי המשפט לתעבורה, בגין נהיגה בלא רשיון, כאשר בשלוש מהעבירות אף הורשע בגרימת תאונת דרכים, וכן הרשעות בעבירות פליליות שרובן קשורות לגניבה ושימוש ברכב בלא רשות.

אין צורך להסביר כי נהיגתו של מי שאינו מורשה הינה מסוכנת וכבר גרמה לתאונות רבות וגבתה קורבנות, ואף המשיב אשר חזר על התנהגות זו מספר רב של פעמים כבר היה מעורב עד היום במספר תאונות.

לאחר שנפסל המשיב מקבלת רשיון ובעוד מעל ראשו מרחפים שני עונשי מאסר, חזר המשיב על התנהגותו ואף הגדיל לעשות ונס מהשוטרים תוך נהיגה פרועה. דומה כי למרבה המזל התרחש האירוע כאשר כלי הרכב שבנתיב הנגדי במצב עמידה והשוטרים לא פתחו אחר המשיב במרדף, שאחרת היה האירוע עלול להסתיים בתוצאה קשה בהרבה.

בנסיבות שאינן שונות בהרבה אמר בית המשפט העליון: